במבט ראשון רואים שלוש דמויות בפריים דחוסות בתוך רכב.
מבט שני מגלה דמות של שוטר עם משקפי שמש בצד הימני של הפריים חתוך למחצה.
העין מושכת שמאלה, מבט תמיד מתחיל משמאל לימין בקולנוע. מכאן נובע כוחו של הפריים הנ"ל, הוא מעניק מרחב לשאר הדמויות ברגע שמבחינים בו אך באותה מידה מעניק תחושה קלסטרופובית ולא פחות מכך סוג של פחד לפריים. וכל זאת עם שימוש בעדשה רחבה.
בכל צפייה מחודשת בסרט, תמיד אני נמשך לפריים הנ"ל.
זוית אחת - עולם שלם או מוטב עולם חצוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה