הטקסט מתאר את העבר, התמונה מתארת את ההווה, מי יותר חזק ?
מי יותר דומיננטי הקול של וודי אלן או המבט של שרלוט רמפינג ?
ואולי זה לואי ארמסטרונג ש"מנצח" תרתי משמע על סצינה זו, המלמדת אותנו על נפלאות ניו יורק ובמיוחד המנוחה, האהבה והשלווה אחרי תלאות שבוע קשה. קשה שלא להתמסר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה