דיוויד מאמט הוא האחראי על 7 דק' וקצת של אכזריות ושל רוע קפיטלסטי הוא הכוח הדכאני.
כוחה של הסצנה הינו בהיפר ריאליזם שלה במוגזמות המכוונת שלה במונולוג הרותח שמוציא מלים שנשפכות כלבה רותחת בפני סוכני הנדל"ן המוקטנים תרתי משמע (כולם ישובים לעומת אלק בולדווין שעומד ומתהלך בינהם)
השימוש בשפה הגסה, בקללות (המילה FUCK מופיעה רבות בסצנה) בהתרסה ובתוכחה נגד הסוכנים בצורה כל כך גלויה וישירה גורם לנו להאמין שאנו ב"אקס טריטוריה", שאולי זה לא אמיתי.
ללא מוזיקת רקע וללא שימוש ייחודי במצלמה רק דרך מלים המרתקות את הקהל השומע במשרד ורואה בבית קולנוע.
כוחה הרב של הסצנה נובע מהעובדה שמשולבים בה לא רק זעם, תוכחה ונוקשות אלא גם אירוניה והומור שחור, כלומר דווקא הדמות שלכאורה אותה אנו אמורים לשנוא ולתעב זאת שאמורה לגרום לנו חלחלה בחלקלקות שלה, דווקא היא הדמות העגולה מבין כל הדמויות בסצנה הזאת, היא דו ממדית לעומת החד ממדיות של שאר הסוכנים במשרד.
היפוך זה גורם לנו דרך המבע הקולנועי ללכת שבי אחרי בולדווין דווקא וזאת בניגוד לרצוננו המוסרי בניגוד לטבע האנושי להזדהות עם האנדר-דוג.
הסצנה מוכיחה שניתן להראות אכזריות ללא אלימות פיזית, הדם נשפך פה, הקרביים של הסוכנים בחוץ,
הם מדממים בפנים, הלב שלהם מפסיק לפעום - גם שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה