ישנם סצנות שלא צריכות מוזיקה, הטקסט מספיק חזק ועוצמתי דיו לעמוד בפני עצמו, וישנם סצנות שהטקסט על אף היותו חזק וברור מקבל דרך המוזיקה הנלווית רובד נוסף שמעצים אותו אם בפרשנות פסיכולוגית או בפיתוח נראטיבי ואם בבניית רגש חזק.
אלו שתי סצנות חזקות שלכאורה לא צריכות שום פסקול, שום ליווי אבל עם זאת כל אחת בדרכה משמשת את הבנייה של הסצנה בצורה מקסימלית.
וויצ'ציץ' קילאר באקספרסיביות "חופר" מטה לסולם המאז'ורי לביטוי אפל של תהומות הנפש.
רומן פולנסקי במעשה ידי אומן "תופר" בסצנה את כלי הקשת עם הגלים המתנפצים ברקע לכדי מלחמה בינהם על ליווי הווידוי של בן קינגסלי - מין המהום חרישי לטקסט "רועש" כל כך.
גם לאונרד ברנשטיין מביא לשיאו את הווידוי של מרלון ברנדו עם כלי קשת עולים ויורדים שכמו "טוענים" לעוול שנעשה לברנדו - המוזיקה מאמתת את הכשלון, את הכאב, את העבר שלא יחזור את העתיד הסתום. יחד עם הבימוי המדויק לפרטים הקטנים של איליה קזאן נוצרת סצנה בלתי נשכחת בתוך מונית נוסעת.
בשתי הסצנות הטקסט עומד בפני עצמו - כך גם המוזיקה.
שני סרטים עוצמתיים ביותר !
השבמחקעושה חשק לשמוע את הרביעייה מס' 14 המשובחת של שוברט...